החלל הוא כמו תערוכה גדולה במוזיאון הפתוח רק בלילה והכניסה אליו חופשית תמיד, אך המוזיאון כמעט ריק ובתערוכה מעטים בלבד צופים, הגם שכולם ישֵנים במוזיאון מדי לילה."

​

כל אחד מפרקי אדם בחלל מתחיל בהתבוננות בשמי הלילה – הירח, שבתאי, צדק, כוכב הצפון או גלקסיות רחוקות – ונמשך בדברים ארציים אשר אור גרמי השמים או חשכת החלל מאירים ומעוררים: ציור של אישה יושבת לאור נר, ציור של אור שמש בחדר ריק, הליכה אל מעל הכוכבים במדרש והמחלוקות ההלכתיות והאסטרונומיות בנוגע לקביעת ראש החודש במשנה.

אדם בחלל הוא ספר שנכתב בלילות. זהו ספר על הכוכבים מנקודת מבטו של איש ספרות. האדם שבכותרת הספר יכול להיות כל מי שהכוכבים יקרים ללבו, כל איש ואישה שמבקשים לחשוב על מקומם ביקום.​

​דרור בורשטיין החל להתבונן בשמי הלילה לפני שלושים וחמש שנה.

Reveals the intimate ties between selfhood and nationality, life story and national narrative, through Hebrew autobiography

Theorists of autobiography tend to emphasize the centrality of the individual against the community. By contrast, in her reading of Hebrew autobiography, Tamar Hess identifies the textual presence and function of the collective and its interplay with the Israeli self. What characterizes the ten writers she examines is the idea of a national self, an individual whose life story takes on meaning from his or her relation to the collective history and ethos of the nation. Her second and related argument is that this self—individually and collectively—must be understood in the context of waves of immigration to Israel’s shores. Hess convincingly shows that autobiography is a transnational genre deeply influenced by the nation’s literary as well as cultural history.

This book makes an additional contribution to the history of autobiography and contemporary autobiography theory by analyzing the strategies of fragmentation that many of the writers Hess studies have adopted as ways of dealing with the conflicts between the self and the nation, between who they feel they are and what they are expected to be. Hess contrasts the predominantly masculine tradition of Hebrew autobiography with writings by women, and offers a fresh understanding of the Israeli soul and the Hebrew literary canon.

A systematic review of contemporary Hebrew autobiography, this study raises fundamental questions essential to the debates about identity at the heart of Israeli culture today. It will interest scholars and students of contemporary Israeli culture, as well as those intrigued by the literary genre of autobiography.

למעלה מארבעים שנה תורם פרופ' שנאן למחקר מדעי היהדות, בעיקר בחקר המדרש, הסיפור המקראי המורחב, התרגום הארמי לתורה וסידור התפילה.
עם פרישתו מהוראה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים מובא לפניכם ספר ייחודי זה, המורכב משישה עשר מאמרים שאותם בחר פרופ' שנאן מתוך עשרות מאמריו.

ייחודו של הספר הוא בכך שלצד כל מאמר מובאת תגובה קצרה שהיא בבחינת תוספת, הארה, ניתוח או יישום הדברים בשדות חדשים. התגובות הן פרי עטם של ארבעה-עשר הדוקטורים שאותם הדריך פרופ' שנאן (נכון לכתיבת שורות אלה), ואליהם נוספו בנו- ד"ר נתאי שנאן, וחברו- פרופ' יאיר זקוביץ. הכותבים מייצגים מגוון דעות, השקפות, זהויות וארצות מוצא, ובכך משקפים משהו מהשפעתו של פרופ' שנאן, אשר תלמידיו פזורים בכל רחבי הארץ וברחבי העולם.

ריבונות מבטאת עצמאות מדינית ושלטון הנשען על מערכת חוקים שתפקידם להגן על אזרחי המדינה. אבל מה קורה כאשר איום על הריבונות וחוקיה מגביל את פעולתה להרחקתו? כדי להגן על עצמאותו ושלטונו, נדרש הריבון לשמוט את בסיס התנהלותה החוקית הסדירה של המדינה ולהחליפו במנגנון אחר. בלב לבה של הריבונות מובנה אפוא פרדוקס.

הספר הריבון הישראלי: השיח והרומן 1973-1967 מתאר את מאפייניה המיוחדים של הריבונות הישראלית העולים מהספרות היפה, מהעיתונות ומכתבי העת בתקופה שבין מלחמת 1967 למלחמת 1973. מוצגות בו תפיסות העולם, הפעולות וההצדקות לקיום הישראלי היהודי בטריטוריה הלאומית. העקרונות הלאומיים הדתיים, האתניים והמגדריים שבאים לידי ביטוי בעיתונות, בכתבי העת ובספרי המסות, מעומתים בספר זה עם אלה העולים מן הרומנים של הסופרים עמוס עוז, יצחק אורפז, בנימין תמוז, דוד שחר, שמעון בלס, סמי מיכאל, יצחק בן-נר, שולמית הראבן, יהודית הנדל, עמליה כהנא-כרמון, יורם קניוק, פנחס שדה ואהרן אפלפלד. מאפיינים של הזהות היהודית והערבית, המזרחית והאשכנזית, הגברית והנשית, הדתית והחילונית, הגלותית והמקומית, קורמים עור וגידים בדמויות ובעלילות של הרומנים. הקריאה בהם מחלצת מן הגיבורים והגיבורות דמות של ריבון ישראלי השואף ליצור קשר בלעדי לטריטוריה שיש בה גבולות ברורים בין זהות יהודית לערבית ובעלות שפורצת גבולות גאוגרפיים וחוקיים.

Companion to Folklore presents an original and comprehensive collection of essays from international experts in the field of folklore studies. Unprecedented in depth and scope, this state-of-the-art collection uniquely displays the vitality of folklore research across the globe.

הספר בארוקו מביא לקורא העברי (מקור מול תרגום) תמונה רחבה של שירה מרתקת זאת, מפולין ורוסיה ועד איטליה, ספרד ואנגליה, למן שייקספיר ומילטון ועד למיסטיקאים גרמנים שכוחים, במגוון צורות ונושאים, מסונטות מחמירות ועד שירים מתהפכים על ראשם.

המאה השבע-עשרה היתה תקופתם של ויוואלדי וראמוֹ במוזיקה, אֶל-גְרֶקוֹ וקָרַוַאג'ו בציור, פָּלַאדִיוֹ ובּוֹרוֹמיני באדריכלות. היה זה עידן של תהפוכות עצומות, עידנם של ניוטון, לַייבניץ, קֶפּלֶר ודקארט, ראשיתה של מהפכת המדע, עם גילויָם של מחזור הדם, חוקי המֵכָניקה והמצאת מכונת החשמל הראשונה. בספרות ובאמנות, עמדה תקופה זאת בסימנן של התהויות עצומה לא פחות: המַנְיֶיריזם בציור, הבארוק במוזיקה וברטוריקה, צמיחת התיאטרון האליזבתני באנגליה. ברחבי אירופה כולה שגשגה שירה רווּיה במתח שבין אימת המוות הנוצרית והדחף לפריצת מוסרותיה של הדת; בין הרצון להתמודדות אישית-אינדיבידואלית של האדם עם גורלו לבין ההכרה בגזֵרה קדומה.

ביאליק הוא המשורר המוחמץ ביותר בתרבות הישראלית. הוא המשורר המפורסם ביותר שלה, אבל כמידת פרסומו מידת כיסויו. היותו "המשורר הלאומי" בצד היותו חובה לימודית שהשתגרה בבתי הספר כיסו כמעט כליל את היותו משורר יחיד במינו, מעודן, נועז ומקורי ביותר. מהפכנותה של שירת ביאליק הייתה ביצירתו של דיבור על עולם הרגשות האנושיים – רגשות שלא היה להם פתחון פה בשירה העברית והיהודית. שירת ביאליק נתנה מילים ועולם לצער הפרטי הכמוס ביותר, לאושר הילדותי, לדיכאון ההרסני, החונק, לזעם ולחדוות הארוס החוגגת. השירה הזאת מתווה דמות של אדם הרחוקה מאוד מן המושגים השגורים אודות "האדם החדש" של התנועה הציונית; אדם בעל תודעה עמוקה עד תהומיות, חושנית, עדינה להפליא, פעורה, המשתרעת בין זהות גברית רבת-כוח ובין זהות נשית חשאית, בין עוצמות יצר סוחפות ובין קדרות ויגון משתק.

כינור ערוך עוסק בשירת ביאליק כלשון של תשוקה – תשוקה להיות בקולו של הקורא, להיות צליל ולחולל הדים בנפש ובעולם. לשונה היא ארוטית, כי הארוס הוא המישור שבו היא מתרחשת, גם אם נושאיה מפליגים הרחק ממה שמובן במילה הזאת בדרך כלל. זוהי קריאה הרואה בשירים דיבור לא גמור; דיבור הבא לחולל הד, רעד וקול. לפעמים הוא רועם – כב"עיר ההריגה", אבל לרוב מבקש דווקא מענה חרישי, יחיד במינו, החושף את האישי והחד-פעמי ביותר, החורג מכל יחד והחותר תחת כל קהילה.

בספר זה מכונסים לראשונה מאמרים על יצירתה של דליה רביקוביץ (2005-1936) שפורסמו מרגע הופעתה על בימת השירה הישראלית באמצע שנות החמישים ועד היום. מאמרי יסוד שסיפקו מפתח מוקדם לשירתה ואבדו במוספים ספרותיים נושנים נדפסים כאן מחדש בדפוס בהיר ונגיש, לצד מאמרי מחקר וביקורת מקוריים הרואים כאן אור לראשונה. כל המאמרים מגלים פנים מגוונים ולעתים נסתרים ביצירתה של המשוררת החשובה בדורה, מספרים את תולדות שירתה ויצירתה הסיפורית ומאירים את התפתחות דיוקנה ומקומה בתרבות הישראלית. 
ספר זה ממלא חֶסֶר בולט בתרבות הישראלית. הוא מעניק, לראשונה, מבט סדור ומקיף על התקבלותה של היוצרת הישראלית הדגולה לאורך כל שנות יצירתה ובתוך כך מאיר את הספרות הישראלית בחצי המאה האחרונה. לצד רשימות הערכה שהוקדשו לקבָציה עם פרסומם נכללו כאן גם קריאות מפורטות בשיריה וכן מאמרים עקרוניים ורחבי-היקף המאפשרים הבנה מעמיקה של כתיבתה.

"פרקי אבות" הוא אוסף של אמרות חכמה ומוסר הכולל את דבריהם של עשרות חכמים, אשר התבוננו סביבותיהם בעין בוחנת והצביעו בלשון חדה ותמציתית על הדרך שראוי לאדם ללכת בה. מאות פירושים נכתבו במהלך השנים על חיבור קצר זה, בכל תפוצות ישראל ומחוצה לו גם יחד.
"פרקי אבות - פירוש ישראלי חדש" מכוון אל הקורא הישראלי ומבקש ליצוק יין ישן ועתיק זה בקנקן חדש, כשעל שלושה דברים הוא עומד:

על פירוש בהיר שיסודו בממצאי המחקר והידע המצטבר של הדורות האחרונים;

על דיונים המקשרים את דברי המסכת אל החברה הישראלית ומוסדות המדינה, אל לוח השנה היהודי והישראלי ואל השפה העברית ואתרי הארץ;

ועל יצירות אמנות המשולבות במהלך הדברים ומעניקות להם פירוש מרהיב עין.